פסק-דין בתיק ב"ל 27656-11-09

1.         ביום 13.4.08 לקה התובע באוטם שריר הלב.

התובע מייחס אוטם זה בו לקה למאמץ פיזי חריג שביצע, לטענתו, בשעות הבוקר בעבודה, כאשר ניסה למנוע מסירה ליפול ממטען גרירה, עליו היתה מונחת.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

הנתבע דחה בתאריך 31.5.09 את תביעת התובע בנימוק, כי לא שוכנע שאירע לתובע אירוע תאונתי שהביא להתפתחות האוטם, וכי מאמץ ממושך אינו מהווה אירוע תאונתי חריג.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו וכי אוטם שריר הלב בו לקה התובע החל להתפתח באקראי בעבודה, ללא קשר לאירוע חריג פיזי, או נפשי, בעבודה, שקדם להופעת האוטם.

כמו כן, טען הנתבע, כטענה חילופית, כי השפעת העבודה על הופעת האוטם פחותה בהרבה מגורמי סיכון שונים, מהם סבל התובע, לרבות עישון, יתר לחץ דם, היפרטריצרדמיה ועוד.

2.         התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בתאריך 28.10.08 ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ציין, כי בתאריך 13.4.08 הוא עסק בהעמסת סירה על מכונית גרר, המשמשת, עפ"י רוב, לגרירת מכוניות וכי המנשא הנושא את הסירה החל ליפול ברווח שבין שני המסלולים של הגרר והתובע ניסה למנוע את הנפילה, ומיד לאחר המאמץ הפתאומי הרגיש לחץ בחזה.

            התובע פירט בטופס התביעה, כי דיווח למנהל העבודה, מר ב. פ., על האירוע וכן, כי באירוע נכחו עדים, מר יו. ק. ומר ו. פ.. התובע ציין, בטופס התביעה ובהסבר המפורט בכתב, שצירף לטופס התביעה, את שמות העדים.

            נציין, כי התובע היה מיוצג, כבר בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, והוא אישר בהודעתו לחוקר, כי את המכתב שצירף לתביעתו למוסד לביטוח לאומי, כתבה בחורה רוסיה ממשרד עורכי-דין שושנה ברוידה (עיין עמ' 53-56 לנ/2).

            גרסת התובע, בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, כמו גם בעת מסירת ההודעה לחוקר, הינה גרסה שניתנה לאחר שפנה לקבלת יעוץ משפטי.

3.         בבית הדין העידו התובע וכן שני עובדים נוספים שעבדו עימו, באותו מקום עבודה ביום האירוע, מר פ.ח. (להלן - "פ.") ומר יו. ק. (להלן - "ק.") וכן חוקר הנתבע מר א. י. (להלן - " י.")

העובדות, כפי שתקבענה על-ידינו להלן, הינן בהתבסס על עדויות עדים אלה, כמו גם על הודעותיהם לחוקר, וכן בהתבסס על החומר רפואי שהוגש לתיק בית-הדין.

4.         מהעדויות עולה, כי מקום העבודה בו עבד התובע הינו חברה שעסקה באיבזור רכבים עבור נכים.

            הסירה בה נדרש התובע לטפל, היתה סירה פרטית של בעל העסק, אשר שמו איל, והסירה הובאה לתיקון במקום העבודה, הגם שאין זה מהות עיסוקה של החברה בה עבד התובע. 

            את ההוראה להעמיס את הסירה על הגרר, לצורך העברתה מהמקום בו תוקנה לכינרת, קיבל התובע ממנהל העבודה ב..

            בהודעה לחוקר לא מסר התובע למי היתה שייכת הסירה, וההסבר שנתן לכך, במסגרת חקירתו הנגדית, הינו שנאמר לו, לא להגיד מיהו הבעלים של הסירה, אם ברצונו להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה.

            מאחר והמדובר בסירה פרטית של בעל העסק, לא היה תיעוד על תאריכי התיקון שבוצע בסירה, או על המועד בו הוזמן גרר, על מנת להעביר את הסירה למקום אחר.

5.         את הסירה היו אמורים מספר עובדים להעמיס על גרר, אולם בעת העמסה נתקע גלגל והסירה עמדה ליפול.

גרסתו של התובע, הינה שהוא הפעיל כח על מנת לתמוך בסירה שלא תפול, וכי אם חבריו לעבודה אמרו שהוא לא השתתף בהרמת הסירה, הם אמרו דברים כאלה, מאחר ופחדו שבעל הבית יפטר אותם.